הלכות כלאיים

הלכות כלאיים. יש בכללן חמש מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן: (א) שלא לזרוע זרעים כלאיים; (ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם; (ג) שלא להרביע בהמה כלאיים; (ד) שלא לעשות מלאכה בכלאי בהמה כאחד; (ה) שלא ללבוש כלאיים. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.

---

הלכות כלאיים פרק א

א) הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל -- לוקה, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט); [ב] ואחד הזורע, או המנכש, או המחפה, כגון שהייתה חיטה אחת ושעורה אחת או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר, בין בידו בין ברגלו בין בכלי -- הרי זה לוקה. ואחד הזורע בארץ, או בעציץ נקוב; אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות.

ב) [ג] אסור לזרוע כלאיים לגוי; ומותר לומר לגוי לזרוע לו, כלאי זרעים. ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, אלא עוקר אותן; ואם קיים, אינו לוקה. ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו, בחוצה לארץ; ואפילו לערב הזרעים לכתחילה, ולזורען בחוצה לארץ -- מותר: ודברים אלו, דברי קבלה.

ג) [ד] אין אסור משום כלאי זרעים, אלא זרעים הראויין למאכל אדם; אבל עשבים המרים, וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה, וכיוצא בהן -- אין בהן משום כלאי זרעים.

ד) [ה] כלאי האילנות, הרי הן בכלל מה שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט). כיצד, המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג, או אתרוג בתפוח -- הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ; וכן המרכיב ירק באילן, או אילן בירק -- לוקה בכל מקום. [ו] ואסור לישראל להניח הגוי שירכיב לו אילנו כלאיים.

ה) ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן, כאחד; וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען, כאחד -- שאין לך כלאיים באילנות, אלא הרכבה בלבד.

ו) [ז] הזורע זרעים כלאיים, וכן המרכיב אילנות כלאיים -- אף על פי שהוא לוקה -- הרי אלו מותרין באכילה, ואפילו לזה שעבר וזרען: שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאיים, ולזרוע מזרע הירק שהורכב כלאיים.

ז) [ח] הזירעונין נחלקין לשלושה חלקים: האחד מהן, הוא הנקרא תבואה; והיא חמישה מינין -- החיטים והכוסמין והשעורין ושיבולת שועל והשיפון.

ח) והשני מהן, הוא הנקרא קטנייות -- והם כל זירעון הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן.

ט) והשלישי מהן, הוא הנקרא זירעוני גינה -- והן שאר הזירעונים שאינן למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהם; וזרע פשתן, הרי הוא בכלל זירעוני גינה.

י) כשייזרעו כל מיני זירעונים אלו, ויצמחו -- נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא, ונקרא ירק. [ט] ויש מזירעוני גינה זירעונים שדרכן לזרוע מהן שדות, כגון הפשתן והחרדל -- ואלו הן הנקראין מיני זרעים.

יא) ויש מזירעוני גינה זרעים שאין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא ערוגות ערוגות קטנות, כגון הלפת והצנון והתרדין והבצלים והכוסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן -- ואלו הן הנקראין מיני ירקות.