B"H
   Home About Us Book Store Online Audio Chassidus Via Telephone


Rambam
3 Chapters Per Day

Wednesday, 13 Adar, 5775
March 4, 2015

12 Adar, 5775 - March 3, 201514 Adar, 5775 - March 5, 2015

הלכות גירושין פרק ז

א) שליח שהביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, אף על פי שלא ראה כתיבת הגט, ולא ידע מי הן עדיו, אלא נתן לו הבעל גט ואמר לו, תן גט זה לאשתי -- הרי זה נותנו לה בפני שניים, ואף על פי שאין עדיו ידועין אצלנו; ותהיה מגורשת, ותינשא בו.

ב) בא הבעל ועירער ואמר, לא גירשתי מעולם וגט שהובא לה מזוייף הוא -- יתקיים בחותמיו. ואם לא נתקיים, ולא נודעו עדיו כלל -- תצא, והוולד ממזר: שהרי אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת.

ג) לפיכך נשים שחזקתן שהן שונאות זו את זו, אינן נאמנות להביא גט בארץ ישראל זו לזו -- שמא מזוייף הוא, ותתכוון לקלקל אותה, כדי שתינשא, ותיאסר על בעלה. [ג] ואלו הן הנשים שחזקתן שונאות זו את זו: חמותה; ובת חמותה; וצרתה, אפילו הייתה הצרה נשואה לאחר; ויבמתה, אפילו הייתה אחותה; ובת בעלה. אבל שאר כל הנשים, כשרות.

ד) המביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, וחלה או נאנס -- משלחו ביד אחר; וכן השני -- אם חלה, משלחו ביד אחר; ואפילו מאה. ואין צריך עדים, לעשות שליח בפניהם. והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שניים, ותתגרש בו, אף על פי שמת השליח הראשון.

ה) שליח שהביא גט ממקום למקום בחוצה לארץ, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ לארץ ישראל -- אם היה השליח עומד שם בשעת כתיבת הגט וחתימתו, הרי זה אומר בפני שניים, בפניי נכתב ובפניי נחתם; ואחר כך יינתן לה בפניהם, ותתגרש בו: ואף על פי שאין עדיו ידועין אצלנו; ואפילו היו עדיו כשמות הגויים, אין חוששין להן.

ו) בא הבעל ועירער, אין משגיחין בו; לפיכך אף הנשים ששונאות זו את זו, נאמנות להביא גט זה ולומר בפניי נכתב ובפניי נחתם. [ז] וכן שליח שהביא גט בארץ ישראל ואמר, בפניי נכתב ובפניי נחתם, אף על פי שאינו צריך -- אם יבוא הבעל ויערער, אין משגיחין בו.

ז) ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה, לא יינתן לה אלא אם כן נתקיים בחותמיו; ויש לשליח להיות מכלל השלושה שקיימו אותו בחותמיו. ואם לא נתקיים, ונתן לה -- הרי זה פסול, עד שיתקיים; ואם בא הבעל ועירער, ולא נתקיים -- אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת.

ח) ומפני מה הצריכו לומר, בפניי נכתב ובפניי נחתם, בחוצה לארץ -- כדי שלא תהיה האישה צריכה לקיימו, אם יבוא הבעל ויערער, מפני שאין העדים מצויין לקיימו, ממקום למקום בחוצה לארץ.

ט) בעל שהביא ראיה ברורה, שגט זה שנאמר בו בפניי נכתב ובפניי נחתם, מזוייף הוא -- הרי זה בטיל: שלא האמינו דבריו של אחד שאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא לדחות ערעור הבעל שאין עימו ראיה; אבל במקום עדים שמכחישין אותו, לא האמינוהו.

י) הנהרות שבארץ ישראל, והננסין שבים הגדול שבתוך התחום של ארץ ישראל -- הרי הן כארץ ישראל; ושחוץ לתחום, כחוצה לארץ. ובהלכות תרומות, יתבארו תחומי ארץ ישראל; ובבל, כארץ ישראל לגיטין.

יא) גט שכתבו בארץ ישראל, וחתמו בחוצה לארץ -- צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם; כתבו בחוצה לארץ, וחתמו בארץ ישראל -- אינו צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם.

יב) נכתב מקצת הגט בפניו, ונחתם כולו בפניו -- אם מקצתו הראשון הוא, הרי זה אומר בפניי נכתב ובפניי נחתם; אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו, ואפילו שמע קן הקולמוס כותב, וחתמו העדים בפניו -- הרי זה אומר בפניי נכתב ובפניי נחתם. וכן אם יצא הסופר לשוק, וחזר והשלים את הגט -- אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו, ולשם איש אחר כתבו; אלא אומר, בפניי נכתב ובפניי נחתם.

יג) אמר בפניי נכתב אבל לא בפניי נחתם, בפניי נחתם אבל לא בפניי נכתב, בפניי נכתב כולו וחתם עד אחד אבל לא העד השני, אפילו היה הוא העד השני -- הרי זה יתקיים בחותמיו, ואחר כך יינתן לה. ואם העיד הוא ואחר על העד השני שלא חתם בפניו, הרי זה כשר ויינתן לה; ואין צריך לומר, אם העידו שניים אחרים על כתב ידי העד השני, שזה כשר.

יד) שניים שהביאו גט בחוצה לארץ -- אף על פי שלא נכתב ונחתם בפניהם, הואיל ונתנו להם הבעל ליתנו לאשתו, הרי אלו נותנין לה, ותהיה מגורשת: שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה, אף על פי שאינו מקויים -- שהרי שלוחיו הן עדיו, שאילו אמרו השניים בפנינו נתגרשה, הרי זו מגורשת, אף על פי שאין שם גט.

טו) במה דברים אמורים, בזמן שהגט יוצא מתחת ידי שניהן; אבל בזמן שאינו יוצא מתחת ידם, צריכין לומר בפנינו נכתב ונחתם. לפיכך אם אמר אחד בפניי נכתב והאחר אומר בפניי נחתם, אפילו שניים אומרין בפנינו נכתב ואחד אומר בפניי נחתם -- הואיל ואינו יוצא מתחת ידי שניהם, לא יינתן לה, עד שיתקיים בחותמיו. [טז] אמר אחד בפניי נכתב, ושניים אומרין בפנינו נחתם -- כשר, אף על פי שאינו יוצא מתחת ידם: שהרי נתקיים בחותמיו.

טז) [יז] שליח שהביא גט בחוצה לארץ, ונתנו לה בינו לבינה, או שנתנו לה בפני שניים ולא אמר בפניי נכתב ובפניי נחתם -- אף על פי שנישאת, נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שניים ואומר בפניהן בפניי נכתב ובפניי נחתם; ואם לא נטלו ממנה, הרי זה פסול, עד שיתקיים בחותמיו. [יח] נתנו לה, ולא הספיק לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם עד שנשתתק -- הרי זה יתקיים בחותמיו, ואחר כך יינתן לה.

יז) [יט] הסומה אינו יכול להביא גט זה של חוצה לארץ, מפני שאינו יכול לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם; לפיכך אם נכתב ונחתם בפניו, כשהוא פיתח ונסתמא -- הרי זה אומר בפני שלושה, בפניי נכתב ובפניי נחתם, ונותנו לה.

יח) וכן האישה שהביאה גט זה של חוצה לארץ, צריכה שלושה לומר בפניהם בפניי נכתב ובפניי נחתם -- שלא אמרו בפני שניים, אלא בזמן שהשליח כשר לעדות, שהרי הוא מצטרף עם השניים, ונמצא מכלל השלושה שקיימו גט זה בדבריו: שהעד נעשה דיין, בדבר שהוא מדבריהם.

יט) [כ] חלה השליח, או נאנס -- בא לבית דין ואומר להן, גט זה בפניי נכתב ובפניי נחתם, והן משלחין אותו ביד שליח אחר; ואין האחרון צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא אומר, שליח בית דין אני, ונותנו לה בפני עדים. [כא] חלה השני, או נאנס -- עושה שליח אחר בבית דין, אפילו מאה; והאחרון אומר, שליח בית דין אני, ונותנו לה, אף על פי שמת השליח הראשון.

כ) ומפני מה צריך בית דין, מפני שהוא צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם; אבל אם נתקיים הגט בחותמיו, אף על פי שנתנו שליח לשליח, אפילו מאה בינן לבין עצמן, עד שהגיע הגט לידה -- הרי זה כשר: ואף על פי שלא פירש הבעל, ולא אמר לו שלחו ביד אחר אם חלה או נאנס -- הרי זה משלחו.

כא) [כב] כל העושה שליח, אינו צריך שיהיה השליח עימו בבית דין; אלא אומר להם, הרי פלוני שלוחי, ואפילו שלא בפניו. וכן השליח עושה שליח אחר שלא בפניו, אפילו הן מאה.

כב) [כג] האיש שנתן גט לאשתו, ונכתב ונחתם בפניה, ואמר לה, הרי את שלוחה להולכה עד בית דין פלוני, והם יעמידו שליח וייתנו ליך גט זה, ותתגרשי בו -- הרי זו נאמנת לומר בפניהן, בפניי נכתב ובפניי נחתם, והם נוטלין אותו ונותנין אותו לשליח ליתנו לה, כמאמר הבעל.

כג) [כד] במה דברים אמורים, בשהתנה עליה הבעל תנאי זה; אבל אם לא התנה עליה, אלא נתן לה גיטה, והרי הגט יוצא מתחת ידה -- אינה צריכה לומר כלום; והרי היא בחזקת מגורשת, הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומין עליו. ואף על פי שאין אנו מכירין כתב העדים, ולא נתקיים, אין חוששין לה, שמא זייפה אותו -- שהרי אינה מקלקלת על עצמה; ועוד שהעדים החתומין על הגט, הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבית דין, עד שיהיה שם מערער. לפיכך נעמיד הגט בחזקתו, ותינשא בו, ואין חוששין, שמא יימצא מזוייף: כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר, כשיביא אותו השליח -- עד שיערער הבעל, או עד שיביא ראיה שהוא מזוייף או בטיל.

כד) שאם תבוא לחוש לדברים אלו וכיוצא בהן, כך היה לנו לחוש לגט שייתן אותו הבעל בפנינו -- שמא ביטלו ואחר כך נתנו, או שמא עדים פסולין חתמו בו והרי הוא כמזוייף מתוכו, או שמא שלא לשמה נכתב. וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו, אלא נעמידו על חזקתו עד שייוודע שהוא בטיל, כך לא נחוש לא לשליח ולא לאישה עצמה שהגט יוצא מתחת ידה, שאין דיני האיסורין כדיני הממונות.


הלכות גירושין פרק ח

א) המגרש על תנאי -- אם נתקיים התנאי, הרי זו מגורשת; ואם לא נתקיים התנאי, אינה מגורשת. וכבר ביארנו בפרק שישי מהלכות אישות, משפטי התנאין כולן. ושם נתבאר שהמגרש על תנאי, כשיתקיים התנאי, תהיה מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה; לפיכך יש לבעל לבטל הגט, או להוסיף על תנאו, או להתנות תנאי אחר -- כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון, אף על פי שהגיע הגט לידה. ואם מת הבעל, או אבד הגט, או נשרף, קודם שיתקיים התנאי -- אינה מגורשת. ולכתחילה לא תינשא, עד שיתקיים התנאי; ואם נישאת, לא תצא, אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו, שהרי בטיל התנאי.

ב) ושם נתבאר שאם אמר לה, הרי את מגורשת מעכשיו, או מהיום, על תנאי כך וכך, או שאמר לה, הרי את מגורשת, על מנת כך וכך -- כשיתקיים התנאי, תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה; לפיכך אינו יכול לבטל הגט, ולא להוסיף על תנאו, משהגיע הגט לידה. ואם אבד, או נשרף, אפילו מת הבעל, קודם שיתקיים התנאי -- הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו, וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה. ויש לה להינשא לכתחילה, אף על פי שעדיין לא נתקיים התנאי; ואין חוששין שמא לא יתקיים, הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת.

ג) [ב] כל המגרש על תנאי, בין שאמר מעכשיו, בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה -- הרי זה לא יתייחד עם אשתו, כל זמן שלא נתקיים התנאי, אלא בפני עד אפילו עבד אפילו שפחה: חוץ משפחתה או בנה הקטן, מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם. והדבר ידוע שאם נתייחד עימה לבדה בפני שני עדים כאחד, אפילו לאחר שנתקיים התנאי -- הרי זו ספק מגורשת, שמא נבעלה ובטיל הגט, כמו שיתבאר בהלכות אלו.

ד) [ג] כיצד מגרש אדם על תנאי -- לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי, או כתבו ותנו לה על תנאי, ואין צריך לומר שלא יכתוב בתוך הגט, על תנאי זה גירש פלוני את פלונית. אלא כיצד עושה, אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום, וכותבין גט כשר, בלא שם תנאי בעולם; ואחר כך נותן לה הגט ואומר לה, הרי זה גיטיך, או הרי את מגורשת בזה, על מנת כך וכך, או יאמר להם, או לשליח, תנו לה גט זה, על מנת כך וכך.

ה) [ד] כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט, הרי זה כשר, בין שכתבו קודם חתימת העדים, בין שכתבו אחר חתימת העדים. אבל אם כתבו קודם התורף, אפילו כתב על מנת כך וכך, הרי זה ספק גירושין, שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט; וכן אם התנה בפה קודם כתיבת התורף, הרי זה ספק גירושין.

ו) [ה] המגרש את אשתו, והתנה עליה, בין בכתב אחר התורף, בין על פה אחר התורף, ואמר לה, הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאיש פלוני, או אלא לאיש פלוני, ונתן לה הגט על תנאי זה -- אם היה אותו האיש גוי או עבד, או אסור עליה משום ערווה כגון אביה ואחיה או אביו ואחיו -- הרי זה גט כשר; ואם היה אותו האיש יש לו בה קידושין, אף על פי שהוא מחייבי לאוין, ואף על פי שהוא קטן -- אינו גט, שהרי שייר בגט ואין זה כריתות. היה בעל אחותה, שאף על פי שהוא היום אסור עליה משום ערווה, אם תמות אחותה, יהיה מותר לה -- הרי זו ספק מגורשת.

ז) [ו] אמר לה, הרי את מותרת לכל אדם חוץ ממי שייוולד שאינו עתה בעולם, או חוץ מזנותך, כלומר תהיה מותרת להינשא לכל אדם, אבל לזנות הרי את באיסור אשת איש, או הרי את מותרת לכל מי שיבוא עלייך כדרך כל הארץ, אבל שלא כדרכך הרי את באיסורך, או הרי את מותרת לכל אדם חוץ ממקדש בשטר, כלומר שהיא מותרת להתקדש בכסף ובביאה, אבל בשטר הרי את באיסור אשת איש, או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מהפרת נדרייך, כלומר שלא נשאר לי עלייך שום אישות חוץ מהפרת נדרייך שאת אשתי לעניין הפרת נדרים, או לעניין אכילת תרומה, או לעניין ירושה שאם מתה יירשנה -- בכל אחד מאלו, הרי זו ספק מגורשת.

ח) [ז] אמר לה, הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון, וחזר ואמר לה, הרי את מותרת לראובן ושמעון -- הרי זו מגורשת, שהאנשים שהתנה בהן, הרי התירן וביטל התנאי. [ח] אמר לה, הרי את מותרת לראובן, הרי זו אינה מגורשת, שהרי לא ביטל תנאו של שמעון.

ט) אמר לה, הרי את מותרת לשמעון, או שאמר לה, הרי את מותרת אף לשמעון -- הרי זה ספק גירושין: שמא לא התירה אלא לשמעון, וראובן באיסורו עומד; וזה שאמר אף לשמעון, כלומר לכל אדם אף לשמעון, או שמא התירה לכול וזה שאמר אף לשמעון והוא הדין לראובן, ששמעון סמוך היה לראובן בתנאו.

י) [ט] התנה עליה ואמר, היום אין את אשתי, ולמחר את אשתי -- אינה מגורשת, ואף על פי שכרת בינו לבינה היום; לפיכך כותבין בגיטין מן היום, ולעולם.

יא) [י] הרי זה גיטיך, על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי -- אינו גט, שאין זה כריתות; כל ימי חיי, או כל ימי חיי פלוני -- הרי זה גט, שהרי כרת בינו לבינה, ולא יישאר לו עליה רשות, כשימות אותו פלוני.

יב) [יא] הרי זה גיטיך, על מנת שלא תלכי לבית אביך עד שלושים יום -- הרי זה גט; שלא תלכי לבית אביך, לעולם -- אינו גט, שאין זה כריתות. לפיכך האומר לאישה, הרי זה גיטיך, על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם, על מנת שלא תשתי יין זה לעולם -- אינו גט, שאין זה כריתות; עד שלושים יום, הרי זה גט.

יג) [יב] הרי זה גיטיך, על מנת שלא תינשאי לפלוני -- אינו גט: הא למה זה דומה, לאומר לה, על מנת שלא תשתי יין זה לעולם, או שלא תלכי לבית אביך לעולם, או כל ימי חייכי. אבל אם אמר לה, על מנת שלא תינשאי לפלוני עד חמישים שנה -- הרי זה גט, ולא תינשא לו כל זמן שהתנה; ואם נישאת, בטיל הגט למפרע. זינת עימו, הוולד ממנו כשר, והגט כשר -- שלא התנה עימה, אלא על הנישואין.

יד) [יג] הרי זה גיטיך, על מנת שתינשאי לפלוני -- אם נישאת לו, הרי זה גט כשאר כל התנאים; אבל אמרו חכמים, לא תינשא לא לאותו פלוני ולא לאחר: לאותו פלוני לא תינשא, שמא יאמרו נשיהן נותנין זה לזה במתנה; ולאחר לא תינשא, שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונישאת לאותו פלוני, לא תצא. נישאת לאחר, קודם שתינשא לו -- בטיל הגט, ותצא והוולד ממזר; וצריכה גט משני.

טו) [יד] הרי זה גיטיך, והנייר שלי -- אינה מגורשת, שאין זה כריתות; על מנת שתיתני לי את הנייר, הרי זה גט ותיתן. [טו] חקק הגט על טס של זהב, ונתנו לה ואמר לה, הרי זה גיטיך, וכתובתיך -- כשר, ונתקבלה כתובתה אם יש בטס כדי כתובתה; ואם אין בו, ישלים לה כתובתה.

טז) כל המגרש על תנאי שמבטל את הגט, כגון שהתנה עליה שלא תשתה יין כל ימי חייה, או שתהיה מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, או שהתנה שאר תנאים קודם כתיבת התורף -- אם היה התנאי כתוב בגט, וחזר ומחקו ונתנו לה -- הרי זו ספק מגורשת; ואם היה התנאי על פה, הרי זה נוטל הגט ממנה, וחוזר ונותנו לה בתנאי כשר, או בלא תנאי כלל.

יז) כיצד, הרי שנתן גט לאשתו ואמר לה, הרי את מגורשת בזה ומותרת לכל אדם חוץ מפלוני -- אם נטלו ממנה וחזר ונתנו לה ואמר לה, הרי את מותרת בו לכל אדם, או הרי זה גיטיך -- הרי זו מגורשת. וכן כל כיוצא בזה.

יח) הנותן גט לאשתו, על מנת שתיתן לו מאתיים זוז, וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים, שתשמש את אביו שתי שנים -- לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים, אלא הרי זה כאומר לה עשי אחד משני התנאים, רצת משמשת רצת נותנת, ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. אבל אם התנה עליה שתיתן לו מאתיים זוז, וחזר והתנה בפני שניים שתיתן לו שלוש מאות זוז -- כבר בטיל תנאי של מאתיים, וצריכה ליתן שלוש מאות. וכן כל כיוצא בזה.

יט) התנה עליה שתעשה דבר זה סתם, הרי זה כמפרש יום אחד, הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. כיצד, אמר לה, הרי זה גיטיך, על מנת שתעשי עימי מלאכה, על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני -- אם עשת עימו מלאכה יום אחד, או שימשה את אביו יום אחד, או שהניקה בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך ארבעה ועשרים חודש -- הרי זה גט. מת הבן, או האב, קודם שתניק, או תשמש -- אינו גט.

כ) אמר לה, על מנת שתניקי את בני, או תשמשי את אבא, שתי שנים -- הרי זו משלמת הזמן שפירש; מת הבן או האב בתוך הזמן, או שאמר האב אין רצוני שתשמשני -- אינו גט, שהרי לא נתקיים התנאי. וכן כל כיוצא בזה.

כא) הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז מכאן ועד שלושים יום -- נתנה בתוך שלושים יום מדעתו, הרי זו מגורשת; לאחר שלושים יום, אינה מגורשת. נתנה לו בעל כורחו, והוא אינו רוצה לקבל -- הרי זה גט פסול, עד שתיתן מדעתו. חזר ואמר לה בתוך השלושים יום, הרי הן מחולין לך, אינה מגורשת, שהרי לא נעשה התנאי; מת בתוך שלושים יום, הואיל ושלמו השלושים יום ולא נתנה -- אינה מגורשת.

כב) אמר לה, הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז, ולא קבע זמן, ומת קודם שתיתן -- אינה יכולה ליתן ליורשיו, שלא התנה עליה אלא שתיתן לו. ולא בטיל הגט, שהרי לא קבע זמן; לפיכך אף על פי שאבד הגט, או נקרע קודם שימות -- הרי זו מגורשת, ולא תינשא לזר עד שתחלוץ.

כג) הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי כלי פלוני או בגד פלוני, ואבד אותו כלי או נגנב -- אף על פי שנתנה לו אלף בדמיו, אינו גט, עד שתיתן אותו כלי עצמו, או עד שיבטל התנאי.

כד) מי שנתגרשה על תנאי, וקידשה אחר קודם שיתקיים התנאי -- אם נתקיים התנאי, הרי זו מקודשת; ואם לא נתקיים התנאי, ובטיל הגט, אינה צריכה גט משני, שהרי אין קידושין תופסין בה. אבל אם נישאת, ולא נתקיים התנאי ובטיל הגט -- צריכה גט משני, כמו שביארנו.


הלכות גירושין פרק ט

א) המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע, הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע: והרי זה דומה לתנאי, ואינו תנאי -- דומה לתנאי, שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע; ואינו תנאי, שהמגרש על תנאי הרי גירש, וזה עדיין לא גירש, עד שיגיע אותו זמן. לפיכך המגרש על תנאי, צריך לכפול תנאו; וזה אינו צריך לכפול דבריו, ולא לשאר משפטי התנאין שביארנו.

ב) כיצד, האומר לאשתו, הרי זה גיטיך, ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום -- אינה מגורשת בו אלא לאחר שלושים יום; ואם מת הבעל, או אבד הגט או נשרף, בתוך שלושים -- אינה מגורשת. [ג] הלכה והניחתו בצידי רשות הרבים, ונגנב או אבד משם לאחר שלושים יום -- הרי זו מגורשת, הואיל והיה הגט קיים ביום שמתגרשת בו, וייחדה אותו במקום שאינו רשות הרבים, שצידי רשות הרבים אינן כרשות הרבים.

ג) [ד] וכן אם תלה הגירושין במעשה, דינו כדין מגרש אחר זמן. כיצד, כגון שאמר לאישה, הרי זה גיטיך, ולא תתגרשי בו עד שתיתני לי מאתיים זוז -- הרי זו מתגרשת אחר שתיתן; ואין צריך לכפול תנאו, ולא לשאר מפשטי התנאין שביארנו -- שהרי לא גירש על תנאי, אלא עדיין לא גירש זה, אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך, ואחר כך תתגרש.

ד) [ה] ומה בין המגרש על תנאי, לזה שקבע זמן לגירושין או תלין במעשה -- שהמגרש על תנאי, יש שם גירושין, ואינן גמורין, עד שיתקיים התנאי. לפיכך כשיתקיים התנאי, נתגרשה אם היה הגט קיים, אף על פי שאינו ברשותה; ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר שנתקיים התנאי, שהרי הגיע לידה תחילה בתורת גירושין. ואם נישאת קודם שיתקיים התנאי, לא תצא, כמו שביארנו.

ה) אבל התולה גירושיו בזמן או במעשה, לא הגיע גט לידה בתורת גירושין, אלא בתורת פיקדון עד הזמן שקבע, או עד שתעשה המעשה. לפיכך כשיגיע הזמן, צריכה להיות הגט ברשותה, או תחזור ותיטלנו, או שיהיה במקום שייחדה אותו בו אף על פי שאינו רשותה, כמו שביארנו -- ואחר כך תתגרש בו. ואם נישאת קודם שיגיע הזמן שקבע, או קודם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין, תצא, והוולד ממזר -- שעדיין היא אשת איש גמורה, ואין כאן שם גירושין.

ו) הנותן גט ביד אשתו ואמר לה, אם לא תיתני לי מאתיים זוז, אין זה גט, או אין את מגורשת -- הרי זה לא גירש כלל, ואין כאן גט לא על תנאי ולא תלוי במעשה. וכן כל כיוצא בזה.

ז) הרוצה לגרש על תנאי, ויהיה עניין תנאו שלא יגרש עד זמן פלוני -- הרי זה מוציא עניין זה בלשון תנאי, ויתנה התנאי בביאתו בזמן קבוע או בהליכתו. כיצד, כגון שיאמר לה, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, הרי זה גט, ואם באתי בתוך שלושים יום, לא יהיה גט, ונותן הגט בידה; או יאמר לה, הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, או הרי זה גיטיך, על מנת שלא אבוא למדינה זו עד שלושים יום. וכן כל כיוצא בזה.

ח) התנה עליה שיהיה גט, אם לא בא עד שלושים יום למדינה זו, והיה בא בדרך בתוך שלושים יום, וחלה או עיכבו נהר ולא בא עד אחר שלושים יום -- הרי זה גט: אפילו עומד וצווח הריני אנוס, שאין אונס בגיטין; ואף על פי שגילה דעתו, שאין רצונו לגרש.

ט) התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה שלושים יום, והיה הולך ובא הולך ובא ולא נתייחד עימה -- כשילך וישהה שלושים יום, תהיה מגורשת; ואף על פי שהיה הולך ובא בתוך שלושים יום, הואיל ולא נתייחד עימה, הרי זה גט כשר.

י) במה דברים אמורים, בשהתנה ואמר, הרי היא נאמנת עליי לומר שלא פייסתי אותה. אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייס אותה כשהיה הולך ובא, ומחלה לו התנאי וביטל הגט כשפייסה; ומפני חשש זה, יהיה הגט פסול אחר שלושים יום.

יא) וכן האומר לאישה, הרי זה גיטיך לאחר שנים עשר חודש, והיה עימה במדינה -- חוששין שמא פייס אותה, עד שיאמר נאמנת עליי שלא פייסתי. [י] וכן כל התנאין שהם תלויין ברצונה, ואם רצת ובטלה אותן, בטיל הגט -- חוששין לו שמא פייס, עד שיאמר נאמנת עליי. במה דברים אמורים, במתגרשת מן הנישואין, שליבו גס בה; אבל במתגרשת מן האירוסין, אין חוששין לו שמא פייס.

יב) [יא] הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש -- אין חוששין שמא בא בסתר, שאין דרך בני אדם לבוא בצנעה; ואם תם הזמן שקבע ולא בא, הרי זו מגורשת. מת בתוך שנים עשר חודש -- אף על פי שאי אפשר שיבוא, והרי היא מגורשת, לא תינשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חודש, כשיתקיים התנאי.

יג) [יב] בריא שהתנה שיהיה זה גט אם מת, או חולה שהתנה שיהיה זה גט אם מת מחולי זה -- לא אמר כלום: שמשמעות אם מת, לאחר מיתה; ומשמעו, מעתה. לפיכך אם אמר, אם מתי, הרי זה כאומר, לאחר מותי -- ואין גט לאחר מיתה.

יד) [יג] אמר לה, הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי, או מהיום אם מתי -- הרי זה גט, וכשימות תהיה מגורשת. [יד] אמר הרי זה גיטיך מעכשיו, או מהיום, לאחר מיתתי, ומת -- הרי זו ספק מגורשת: שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו, וסמכה דעתו על לאחר מיתה -- שאין גט לאחר מיתה.

טו) הרי זה גיטיך לכשתצא חמה, ומת בלילה -- אינו גט; על מנת שתזרח חמה, ומת בלילה -- הרי זו מגורשת, וכשתזרח חמה, יתקיים התנאי. התנה עליה שאם זרחה חמה יהיה גט, ואם לא זרחה לא יהיה גט, ומת בלילה -- אינו גט: שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת, ואין גט לאחר מיתה.

טז) שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירשה, ועמד -- אינו יכול לחזור בו, שאין גיטו כמתנתו: שאם תאמר יחזור בו, יאמרו גיטו לאחר מיתה יגרש -- כמו מתנתו, שאינה קונה אלא לאחר מיתה.

יז) הרי זה גיטיך מהיום, אם מתי מחלי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא בזה, ומת -- אינו גט. [יח] אמר לה, אם לא יעמוד מחלי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי -- הרי זו ספק מגורשת.

יח) הרי זה גיטיך מעכשיו, אם מתי מחלי זה, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת -- אומדין אותו: אם מחמת חלי הראשון מת, הרי זה גט; ואם לאו, אינו גט. ואם ניתק מחלי לחלי, ולא עמד בשוק -- הרי זה גט, ואינו צריך אומד. [יט] ובכל אלו התנאין, כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי -- הרי היא מגורשת לכל דבר, ובלבד שלא יתייחד עימה, כמו שביארנו.

יט) [כ] חולה שרצה לגרש אשתו על תנאי כשימות, כדי שלא תיפול לפני יבם, ואם עמד לא תהיה מגורשת, ולא רצה לגרשה מעכשיו, כדי שלא תיטרף דעתו -- כך הוא כותב בגט אחר שכותב התורף, או אומר לה כשנותן לה הגט, אם לא מתי לא יהיה גט, ואם מתי יהיה גט, ואם לא מתי לא יהיה גט: כדי שיהיה תנאי כפול, והן קודם ללאו, ולא יפתח פיו תחילה לפורענות. ואם מת תהיה מגורשת כשימות, והוא שיגיע הגט לידה קודם מיתה.

כ) [כא] בעל שנתן גט לאחד ואמר לו, זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תיפול לפני יבם, ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה -- הרי זו ספק מגורשת: שרוב הנשים, זכות היא להן שלא ייפלו לפני יבם; ולפיכך תהיה ספק מגורשת, אף על פי שלא הגיע גט לידה, הואיל וזכה לה בו אחר.

כא) [כב] אמר לעדים, לאחר שנים עשר חודש כתבו גט ותנו לאשתי, או שאמר להם, כתבו ותנו גט לאשתי לאחר שנים עשר חודש -- הרי אלו כותבין אחר הזמן שקבע, ונותנין לה; ואם כתבוהו בתוך הזמן, אף על פי שנתנוהו לה אחר זמן שאמר -- אינו גט. כתבוהו אחר הזמן שאמר, ומת קודם שיינתן לה -- אינו גט; ואם לא נודע אם מיתה קדמה לנתינת הגט, או נתינת הגט קדמה למיתה -- הרי זו ספק מגורשת.

כב) [כג] אמר להם, כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע -- אין כותבין אלא אחר שנה מאחר השבוע; אמר להם, לאחר השנה -- כותבין לאחר חודש משנה שנייה; אמר להם, לאחר החודש -- כותבין לאחר שבת מחודש שני; אמר להם, לאחר השבת -- כותבין מאחר יום השבת עד סוף יום שלישי; אמר להם, כתבו ותנו לה קודם השבת -- כותבין מיום רביעי ועד סוף יום שישי, ונותנין לה.

כג) [כד] הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר, ואחר כך כתבו ונתנו לה, כגון שאמר להם, לאחר החודש, וכתבו ונתנו לה, לאחר שתי שבתות מחודש שני -- הרי זה פסול. [כה] נתייחד עימה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה, הרי אלו לא יכתובו: וקל וחומר הדברים -- אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עימה, נפסל הגט שמא בעל; קל וחומר לזה, שלא נכתב. ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עימה, אינו גט.

כד) [כו] אמר לעשרה, כתבו גט לאשתי -- אחד כותב, על ידי כולן; כולכם כתבו -- כותב אחד מהן, במעמד כולן. הוליכו גט זה לאשתי -- מוליכו אחד מהן, על ידי כולן; כולכם הוליכו גט זה לאשתי -- מוליכו אחד מהן, במעמד כולן.

כה) [כז] אמר לעשרה, כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי -- אחד מהן כותב, ושניים מהן חותמין, ואחד מהן נותנו לה; ואפילו היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו, והוא השליח שנתנו לה -- הרי זה כשר. אמר להם, כולכם חתומו -- כולן חותמין; ואם מנאן, בין שמנה כולן בין שמנה מקצתן, ואמר להם חתומו -- הרי זה כאומר כולכם: ושניים שחותמין בתחילה, הן משום עדים; והשאר, משום תנאי.

כו) לפיכך אם היו השאר פסולין, או חתמו זה היום וזה למחר, אפילו לימים הרבה -- הרי זה כשר. מת אחד מהן קודם חתימה, הרי זה גט בטיל. היה אחד משניים הראשונים פסול, הרי זה גט פסול -- שמא יאמרו עד פסול כשר בעדות שאר שטרות, בעת שיהיו העדים רבים; ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים, אלא מפני שעדי מסירה הן העיקר.

כז) [כח] תיקנו חכמים שהאומר לרבים לכתוב גט, או לחתום, או להוליך גט לאשתו -- אם לכתיבה, אומר להם, כל אחד מכם יכתוב גט לאשתי; וכן להולכה, יאמר, כל אחד מכם יוליך; ואם לחתימה, יאמר להם, כל שניים מכם יחתמו בגט זה ותנו לאשתי. [כט] ולמה אמרו חכמים, עדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה -- גזירה, שמא יאמר לרבים כולכם חתומו; אם תאמר חותמין זה שלא בפני זה -- שמא יעידו שניים, ותיטול הגט בידה, ותחשוב שכבר העידו בו, ועדיין לא נתקיים התנאי.

כח) [ל] אמר לשלושה, שניים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו וייתנו לה, והיה בהם אב ובנו, בין שחתם האב עם האחר, בין שחתם הבן עם האחר -- הרי זה גט כשר, שהאדם עושה הבן שליח במקום האב.

כט) [לא] אמר לשניים, כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי, או תנו לשליח שיוליך לה -- אחד מהן כותב, ושניהן חותמין ונותנין לשליח; ואם הוליכו הן בעצמן ונתנו לה, אינו גט -- שלא עשה אותן שליח לגירושין. כיצד יעשו, ייטלו אותו ממנה, וייתנוהו לשליח, ונותנו לה בפניהם, או בפני אחרים. ורבותיי הורו בגט זה דבר שאינו נראה, מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהן.

ל) [לב] אמר לסופר, כתוב לי גט לאשתי, כתבו ונתנו לבעל בלא עדים, ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו, תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים -- הרי זו ספק מגורשת: שאין השליח נאמן להתיר הערווה, אף על פי שהוא עד אחד -- אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט, שהן כמי שנחקרה עדותן, עד שיהיה שם מערער, כמו שביארנו; ואם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה, הבעל נתנו לשליח לגרשה בו -- הרי זו מגורשת.

לא) [לג] האומר לשליח, תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר -- אינו גט; הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר -- כשר, מפני שמראה מקום הוא לו. אמר לו, אל תיתנהו לה אלא בבית, ונתנו לה בעלייה, אל תיתנהו לה אלא בימין, ונתנו לה בשמאל, תנהו לה ביום פלוני, ונתנו לה בתוך הזמן -- אינו גט; אל תיתנהו לה אלא ביום פלוני, ונתנו לה מלפניו, או מאחריו -- אינו גט, שהרי הקפיד על עצמו של יום. וכן כל כיוצא בזה.

לב) [לד] וכן האישה שאמרה לשלוחה, התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר -- אינו גט; הבא לי גיטי למקום פלוני, והביאו לה למקום אחר -- כשר.

לג) [לה] האומר לשלוחו, הולך גט זה לאשתי, בין שאמר לו הולך, בין שאמר לו את הולך, וחלה או נאנס -- משלחו ביד אחר. ואם אמר לו, טול לי ממנה חפץ פלוני, ותן לה גט זה -- הרי זה לא ישלחו ביד אחר; ואם שילחו ביד אחר, ויצאת האישה לקראת השליח ונתנה החפץ בתחילה, ואחר כך נתן לה הגט -- הרי זו מגורשת. [לו] נתן לה הגט, ואחר כך נתנה החפץ -- אפילו מיד השליח הראשון, אינו גט: שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו -- שהרי הבעל אמר לו, טול החפץ ותן לה, והוא נתן ואחר כך נטל.

לד) [לז] אמר לו, תן לה הגט וטול ממנה חפץ פלוני -- הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר; ואם שילחו ביד אחר, הרי זה גט, בין שנתנה החפץ תחילה, בין שלא נתנה אלא בסוף.

לה) [לח] נתן הגט לשליח ואמר לו, אל תיתנהו לה אלא אתה, ונתנו לאחר, ונתנו לה -- אינו גט; וכן אם אמר לו, אל תיתנהו לה אתה, אלא תנהו לפלוני, והוא ייתנהו לה, ונתנו לה השליח הראשון -- אינו גט, לפי שלא עשהו שליח לגירושין.

לו) [לט] נתן לו הגט ואמר לו, הולך גט זה לאשתי, אמר לו השליח, איני מכירה, אמר לו הבעל, תנהו לפלוני, הוא מכירה -- הרי זה שליח שלא ניתן לגירושין, ואינו נותן הגט אלא לפלוני שאמר הבעל; ואותו הפלוני הוא שליח הגירושין, והוא שמוליכו לה, או משלחו ביד אחר, אם חלה או נאנס.

לז) [מ] נתן הגט לשליח ואמר לו, לא תיתנהו לה עד שלושים יום, וחלה או נאנס בתוך השלושים -- משלחו ביד אחר: שאף על פי שאינו עכשיו שליח לגירושין, הואיל ולאחר השלושים יום יהיה שליח גירושין, עושה שליח אחר, בתוך השלושים.

לח) [מא] במה דברים אמורים, בשלא היה בעלה עימה במדינה, או שהייתה מתגרשת מן האירוסין. אבל אם מתגרשת מן הנישואין ובעלה עימה במדינה, חוששין לו שמא פייס, ואינו עושה שליח בתוך השלושים, אלא אם כן אמר, נאמנת עליי שלא פייסתי; אבל נותן הגט לה לאחר השלושים -- וחוששין לה כמו שביארנו, עד שיאמר, נאמנת עליי שלא פייסתי.


  Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    PDA
  • Palm Pilot
  • Pocket PC
  • P800
  • General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2004
    All Rights Reserved
    Chassidus.com