<.header.>
Rambam
3 Chapters Per Day

Monday, 1 Iyyar, 5775
April 20, 2015

30 Nisan, 5775 - April 19, 20152 Iyyar, 5775 - April 21, 2015

הלכות תרומות פרק ד

א) עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות, שנאמר "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח,כח), לרבות את השליח; ואין עושין שליח גוי, שנאמר "גם אתם", מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בן ברית.

ב) חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה: החירש, והשוטה, והקטן; והנוכרי שתרם של ישראל, ואפילו ברשותו; והתורם את שאינו שלו, שלא ברשות הבעלים. אבל התורם משלו על של אחרים -- הרי זו תרומה, ותיקן פירותיהן; וטובת הנאה שלו, שנותנה לכל כוהן שירצה.

ג) התורם שלא ברשות, או שירד לתוך שדה חברו וליקט פירות שלא ברשות כדי שייקחם ותרם -- אם בא בעל הבית ואמר לו, הלך אצל היפות -- אם היו שם יפות ממה שתרם, תרומתו תרומה: שהרי אינו מקפיד. ואם לא היו שם יפות ממה שתרם, אין תרומתו תרומה: שלא אמר לו אלא דרך מיחוי. ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף -- בין יש לו יפות מהן בין אין לו, תרומתו תרומה.

ד) חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה: חירש מדבר ואינו שומע, לפי שאינו שומע הברכה; והאילם ששומע ואינו מדבר והערום, מפני שאינן יכולין לברך; והשיכור והסומה, מפני שאינן יכולין לכוון ולהפריש את היפה.

ה) קטן שהגיע לעונת נדרים -- אף על פי שלא הביא שתי שערות, ולא נעשה גדול -- אם תרם, תרומתו תרומה: ואפילו בתרומה של תורה -- הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה, כמו שביארנו בנדרים.

ו) האומר לשלוחו, צא ותרום לי, והלך לתרום, ואינו יודע אם תרם או לא תרם, ובא ומצא כרייו תרום -- אין חזקתו תרום: שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל, אלא להחמיר; וחושש שמא אחר תרם, שלא ברשות.

ז) האומר לשלוחו, צא ותרום -- תורם כדעתו של בעל הבית: אם היה יודע בו שהוא בעל עין רעה, מפריש אחד משישים; ואם בעל נפש שבעה, מפריש לו אחד מארבעים; ואם אינו יודע דעתו, מפריש לו בבינונית, אחד מחמישים.

ח) נתכוון לבינונית, ועלתה בידו אחת מארבעים או אחת משישים -- תרומתו תרומה; ואם נתכוון להוסיף על הבינונית, ותרם אפילו אחת מתשעה וארבעים -- אין תרומתו תרומה.

ט) [ח] פירות השותפין חייבין בתרומה ומעשרות, שנאמר "מעשרותיכם" (במדבר יח,כח), אפילו של שניים; והשותפין, אין צריכין ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן, תרומתו תרומה.

י) תרם אחד מהן, ובא השני ותרם תרומה, שהרי לא ידע שתרם חברו -- אם היו ממחין זה על זה, תרומת השני אינה תרומה. ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה; ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת שניהן תרומה.

יא) [ט] האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו ושפחתו, תרום, והלכו לתרום, וביטל שליחותן קודם שיתרומו -- אם לא שינה השליח, תרומתו תרומה; ואם שינה, כגון שאמר לו, תרום מן הצפון, ותרם מן הדרום -- הואיל וביטל שליחותו מקודם, אינה תרומה.

יב) [י] אריס שתרם, ובא בעל הבית ועיכב -- אם עד שלא תרם עיכב, אין תרומתו תרומה; ואם משתרם עיכב, תרומתו תרומה. והאפיטרופין תורמין מנכסי יתומים.

יג) [יא] הגנב והגזלן והאנס, תרומתן תרומה: ואם היו הבעלים רודפין, אין תרומתן תרומה. [יב] הבן והשכיר והעבד והאישה, תורמין על מה שהן אוכלין; אבל לא יתרמו על הכול: שאין אדם תורם דבר שאינו שלו. הבן בשאוכל אביו, והאישה בעיסתה -- תורמין, מפני שהן ברשות.

יד) [יג] הפועלין, אין להן רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית: חוץ מן הדורכין בגת -- שאם ירצו לטמא את היין, הרי הם מטמאין אותו מיד; ולפי שמסר להן והאמינם על כך, הרי הן כשלוחין, ואם תרמו, תרומתם תרומה. [יד] ופועל שאמר לו בעל הבית, כנוס לי גורני, ותרם ואחר כך כינס -- תרומתו תרומה.

טו) הנוכרי שהפריש תרומה משלו -- דין תורה שאינה תרומה, לפי שאינו חייב. ומדבריהם גזרו, שתהיה תרומתן תרומה: גזירה -- משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון לישראל ויתלה אותו בגוי כדי לפוטרו. ובודקין את הגוי שהפריש תרומה -- אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה, תינתן לכוהן; ואם לאו, טעונה גניזה, שמא בליבו לשמיים.

טז) במה דברים אמורים, בארץ ישראל. אבל גוי שהפריש תרומה בחוצה לארץ, לא גזרו עליה; ומודיעין אותו שאינו צריך, ואינה תרומה כלל.

יז) [טז] המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה -- לא אמר כלום: עד שיהיה פיו וליבו שווין. הפריש תרומה במחשבתו, ולא הוציא בשפתיו כלום -- הרי זו תרומה, שנאמר "ונחשב לכם, תרומתכם" (במדבר יח,כז), במחשבה בלבד תהיה תרומה.

יח) [יז] המפריש תרומה על תנאי -- אם נתקיים התנאי, הרי היא תרומה; ואם לא נתקיים, אינה תרומה. וכן המפריש תרומה או מעשרות, וניחם עליהם -- הרי זה נשאל עליהן לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין שאר נדרים; ותחזור חולין כמות שהייתה -- עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה, או פירות אחרות.

יט) [יח] התורם בור של יין, ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלם -- צריך שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה, אבל לא מן הטומאה; ואם נשברה, אינה מדמעת. הניחה במקום שאם תישבר שם או תתגלגל לא תגיע לבור, הרי זו מדמעת -- שכבר נתקיים תנאו.

כ) [יט] במה דברים אמורים, בתרומה גדולה. אבל בתרומת מעשר, שמותר לתרום שלא מן המוקף -- כיון שעלתה, נתקיים תנאו; והרי היא תרומת מעשר -- ואף על פי שנשברה או נשפכה, ואין צריך לומר שנטמאת.

כא) [כ] האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין, או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה -- דבריו קיימין: שהדבר תלוי בדעת התורם.

כב) [כא] התורם את הגורן -- צריך שיכוון את ליבו שתהיה זו תרומה על הכרי, ועל מה שבקטיעין, ועל מה שבצדדין, ועל מה שבתוך התבן; התורם את היקב -- צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבחרצנין, ועל מה שבזוגין; התורם את הבור של יין -- צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבגפת. ואם לא נתכוון, אלא תרם סתם -- נפטר הכול: שתנאי בית דין הוא, שהתרומה על הכול. התורם כלכלה של תאנים, ונמצאו תאנים בצד הכלכלה -- הרי אלו פטורין: מפני שבליבו לתרום על הכול.


הלכות תרומות פרק ה

א) אין תורמין אלא מן היפה -- שנאמר "בהרימכם את חלבו ממנו" (במדבר יח,ל); ואם אין שם כוהן, תורם מן המתקיים, אף על פי שיש שם יפה שאינו מתקיים. כיצד, תורם תאנים על הגרוגרות; ובמקום שאין בו כוהן, תורם גרוגרות על התאנים. ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות, תורם מן התאנים על הגרוגרות, אפילו במקום שאין בו כוהן.

ב) אבל במקום שיש בו כוהן -- אין תורמין מן הגרוגרות על התאנים, אפילו במקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות. [ב] ותורמין בצל שלם, אף על פי שהוא קטן, אבל לא חצי בצל, אף על פי שהוא גדול -- בכל מקום.

ג) אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר "כדגן מן הגורן, וכמלאה מן היקב" (במדבר יח,כז); ואם תרם, אינה תרומה. [ג] הקישות והמלפפון מין אחד, כל מין חיטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד -- ותורם מזה על זה. וכל שהוא כלאיים בחברו -- לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע.

ד) כיצד, היו לו חמישים סאה חיטין וחמישים שעורים בבית אחד, והפריש על הכול שני סאין חיטים -- אינן תרומה. וכל שאינו כלאיים בחברו, תורם מן היפה על הרע; אבל לא מן הרע על היפה. ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה -- חוץ מן הזונין על החיטים, מפני שאין הזונין מאכל אדם.

ה) [ד] אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו -- שנאמר "כדגן מן הגורן, וכמלאה מן היקב" (במדבר יח,כז), מן הגמור על הגמור; ואם תרמו, תרומתן תרומה.

ו) [ה] מאימתיי תורמין את הגורן, משיכבור; כבר מקצת, תורם מן הכבור על שאינו כבור. המכנס שיבולים לתוך ביתו לעשותן מלילות, הרי זה תורם מהן שיבולים. [ו] מאימתיי תורמין את הגת, משיהלכו בה שתי וערב; מאימתיי תורמין את הזיתים, משיעטנו.

ז) אין תורמין מן הטהור על הטמא; ואם תרם, תרומתו תרומה. והלכה למשה מסיניי שעיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורמין לכתחילה מן הטהור שבו על הטמא שבו; ולא העיגול בלבד שהוא גוף אחד, אלא אפילו אגודה אחת של ירק, אפילו ערימה של חיטים שנטמאת מקצתה -- תורמין מן הטהור שבה על הטמא שבה.

ח) אבל אם היו שני עיגולין, או שתי אגודות, או שתי ערימות, אחת טמאה ואחת טהורה בצידה -- לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחילה. תרומת מעשר, תורמין מן הטהור על הטמא לכתחילה, שנאמר "את מקדשו ממנו" (במדבר יח,כט), טול מן המקודש שבו.

ט) [ח] אין תורמין מן הטמא על הטהור; ואם תרם בשוגג, תרומתו תרומה. במזיד -- לא תיקן את השיירים, וזה שהרים תרומה; ויחזור ויתרום. במה דברים אמורים, שלא ידע בטומאה; אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, הרי הוא כמזיד. וכן בתרומת מעשר.

י) [ט] אין תורמין מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר. כיצד, היו לו פירות תלושין ואמר, פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים, אפילו אמר, לכשייתלשו, או שהיו לו שתי ערוגות ואמר, פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, או שאמר, פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין -- לא אמר כלום.

יא) אבל אם אמר, פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשייתלשו, ונתלשו -- הואיל ובידו לתולשם, אינו מחוסר מעשה; ולכשייתלשו שניהן, דבריו קיימין: והוא, שיביאו שתיהן שליש בעת שיאמר.

יב) [י] אין תורמין מן הלח על היבש, ולא מן היבש על הלח; ואם תרם, תרומתו תרומה. כיצד, ליקט ירק היום, וליקט ממנו למחר -- אין תורמין מזה על זה, אלא אם כן דרכו להשתמר שני ימים; וכן ירק שדרכו להשתמר שלושה ימים, כגון המלפפונות -- כל שליקט בשלושת הימים מצטרף, ותורם מזה על זה. ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד, וליקט בשחרית וליקט בערב -- תורם מזה על זה.

יג) [יא] אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו; ואם תרם, אינה תרומה, שנאמר "שנה שנה" (דברים יד,כב).

יד) ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אחר שבאה השמש -- אין תורמין מזה על זה: שזה חדש, וזה ישן. וכן אם ליקט אתרוג בערב חמישה עשר בשבט עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש -- אין תורמין מזה על זה: מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וירקות וקטנייות, וחמישה עשר בשבט ראש השנה למעשרות האילן.

טו) [יב] אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, ולא מפירות הארץ על פירות סוריה, ולא מפירות סוריה על פירות הארץ; ולא מפירות שאינן חייבין בתרומה כגון לקט שכחה או פירות שנתרמה תרומתם, על פירות שחייבין בתרומה, ולא מפירות שחייבין בתרומה, על פירות הפטורין. ואם תרם, אינה תרומה.

טז) [יג] המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או ממעשר שני והקדש שלא נפדו, על פירות אחרות -- אין תרומתו תרומה.

יז) [יד] אין תורמין מדבר שהוא חייב בתרומה מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהם, ולא מן המחייב מדבריהם על החייב מן התורה. ואם תרם, תרומתו תרומה; ויחזור ויתרום.

יח) [טו] עציץ נקוב, הרי הוא כארץ. וכמה יהיה בנקב, כדי שורש קטן, והוא פחות מכזית. זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב, והביאה שליש, ואחר כך נקבו, ונגמרה התבואה והוא נקוב -- הרי היא כצומח בשאינו נקוב: עד שייקבנו, קודם שיביאו שליש.

יט) [טז] התורם מפירות הגדלין בארץ על הגדלין בעציץ נקוב, או מפירות עציץ נקוב על הגדלין בארץ -- תרומתו תרומה. תרם משאינו נקוב על הנקוב, תרומתו תרומה; ויחזור ויתרום. תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומתו תרומה; ולא תיאכל, עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר.

כ) [יז] התורם מן הדמאי על הדמאי, ומן הדמאי על הודאי -- תרומה; ויחזור ויתרום, מכל אחד ואחד בפני עצמו. תרם מן הודאי על הדמאי, תרומה; ולא תיאכל, עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.

כא) [יח] אין תורמין שיבולים על החיטים, וזיתים על שמן, וענבים על יין; ואם תרם, אינה תרומה: גזירה -- שלא יטריח את הכוהן לכתוש ולדרוך. אבל תורמין שמן על זיתים הנכבשין, ויין על ענבים לעשותן צימוקין; למה זה דומה, לתורם משני מינין שאינן כלאיים זה בזה, מן היפה על הרע.

כב) וכן תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש, אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן; מיין שאינו מבושל על המבושל, אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל; מן הצלול על שאינו צלול, אבל לא משאינו צלול על הצלול; מתאנים על גרוגרות במניין, מגרוגרות על התאנים במידה, אבל לא תאנים על גרוגרות במידה, ולא גרוגרות על תאנים במניין: כדי שיתרום לעולם בעין יפה. ותורמין חיטים על הפת, אבל לא מן הפת על החיטים אלא לפי חשבון. ובכל אלו -- אם תרם, תרומתו תרומה.

כג) [יט] אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות -- שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואם תרם, תרומה; ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים, בפני עצמן. הראשונה מדמעת בפני עצמה, והאוכלה חייב עליה כשאר תרומות גמורות; אבל לא השנייה.

כד) [כ] מי שתרם שמן על זיתים שדעתו לאוכלן, או זיתים על זיתים ודעתו על הכול לאכילה, או שתרם יין על ענבים שהם לאכילה, או ענבים על ענבים והכול לאכילה, ונמלך לדורכן, ודרך הזיתים והענבים שכבר תרם עליהן -- אינו צריך לחזור ולתרום.

כה) [כא] אין תורמין חומץ על יין, אבל תורמין יין על חומץ -- שהיין והחומץ מין אחד הן; היה בליבו לתרום חומץ על חומץ, ונמצא החומץ שתרם יין -- אונה תרומה. [כב] התורם חבית של יין על היין, ונמצאת חומץ -- אם נודע שהייתה חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה; ואם אחר שתרמה החמיצה, הרי זו תרומה. ואם ספק, תרומה; ויחזור ויתרום.

כו) וכן התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח, או שנמצאו נקורין, תרם חבית של יין ונמצאת מגולה שאסור לשתותה -- תרומה; ויחזור ויתרום שנייה. ואין אחת משתיהן מדמעת בפני עצמה, והאוכל אחת משתיהן אינו חייב חומש.

כז) [כג] כיצד, נפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן; נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעת. נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן. וכן אם אכל זר שתיהן, משלם כקטנה שבשתיהן וחומשה. כיצד הוא עושה בשתיהן -- נותנן לכוהן אחד, ונוטל מן הכוהן דמי הגדולה.

כח) [כד] הבודק את החבית, והניחה להפרישה תרומה על אחרים, עד שתיעשה כולה תרומה, וייתננה לכוהן, ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ -- מעת שבדקה תחילה עד שלושה ימים, ודאי יין, וכל יין שחשב באותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו, הרי הוא מתוקן; מכאן ואילך ספק, וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה.

כט) [כה] בשלושה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו להפריש עליו, שמא החמיץ; ואלו הן -- בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת הסמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר. ויין מגיתו, מפרישין עליו בחזקת שהוא יין ארבעים יום.

ל) [כו] המניח פירות להיות מפריש עליהן, עד שייעשו תרומה -- אף על פי שאין מפרישין לכתחילה, אלא מן המוקף -- אם הפריש, הרי הן בחזקת קיימין. מצאן שאבדו, הרי זה חושש לכל מה שתיקן -- שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו; ולפיכך מפריש תרומה שנייה.


הלכות תרומות פרק ו

א) תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכוהנים -- בין גדולים בין קטנים, בין זכרים בין נקבות, הן ועבדיהן הכנעניים ובהמתן, שנאמר "וכוהן, כי יקנה נפש קניין כספו..." (ויקרא כב,יא); עבד כוהן שברח, ואשת כוהן שמרדה -- הרי אלו אוכלין.

ב) תרומה של תורה -- אין אוכל אותה, אלא כוהן מיוחס; אבל כוהני חזקה, אוכלין בתרומה של דבריהם בלבד. ותרומה טהורה, בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר, בין של תורה בין של דבריהם -- אינה ניתנת אלא לכוהן תלמיד חכמים: מפני שאסור לאכול תרומה טמאה, וכל עמי הארץ בחזקת טומאה. לפיכך נותן תרומה טמאה, לכל כוהן שירצה.

ג) ישראלית שנישאת לכוהן, אפילו קטנה בת שלוש שנים ויום אחד -- תאכל בתרומה וחזה ושוק; ודין תורה שתאכל משנתארסה, שהרי היא קניינו. אבל אסרו חכמים שתאכל, עד שתיכנס לחופה: גזירה -- שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה, כשהיא ארוסה בבית אביה.

ד) חירשת ושוטה שנישאת לכוהן -- אינה אוכלת בתרומה, אפילו השיאה אביה: גזירה -- שמא יישא חירש כוהן חירשת, ויאכיל אותה; לפיכך גזרו שלא תאכל חירשת בת ישראל, כלל.

ה) הזר אסור לאכול תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י): אפילו היה תושב כוהן או שכירו, שנאמר "תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש" (שם) -- תושב, זה שכיר עולם, ושכיר, זה שכיר שנים; ועבד עברי, הרי הוא כתושב. וכוהנת אשת הזר, הרי היא כזר, שנאמר "וכל זר", בין הוא בין אשתו.

ו) זר שאכל תרומה בזדון, בין שהיה טמא בין שהיה טהור, בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה -- חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר "ומתו בו, כי יחללוהו" (ויקרא כב,ט). ולוקה על אכילתה; ואינו משלם דמי מה שאכל, שאינו לוקה ומשלם. ואם אכל בשגגה -- מוסיף חומש, שנאמר "ואיש, כי יאכל קודש בשגגה -- ויסף חמישיתו..." (ויקרא כב,יד). [ז] "ובת כוהן, כי תהיה לאיש זר -- היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב,יב) -- שני עניינים בלאו זה: שאם תיבעל לאסור לה ותיעשה זונה או חללה, כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה, הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם, כדין כל חלל -- שהחלל כזר לכל דבר; ושאם תינשא לישראל, הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקודשים שהוא חזה ושוק לעולם -- אף על פי שגירשה או מת.

ז) [ח] אבל התרומות -- אוכלת אחר שגירשה הישראלי או מת, אם לא הניח ממנה בן, שנאמר "ובת כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב,יג). [ט] מפי השמועה למדו -- מלחם, ולא כל לחם: חוזרת היא לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק.

ח) [י] ולא הכוהנת בלבד, אלא אפילו לוייה וישראלית שנבעלה לאסור לה -- הואיל ונעשת זונה, אסורה לאכול בתרומה לעולם: ואף על פי שיש לה זרע מכוהן. [יא] לפיכך השבויה אינה אוכלת בתרומה, ואף על פי שהיא אומרת טהורה אני; וכל שבויה שנאמנת לומר טהורה אני או שיש לה עד כדי שתהיה מותרת לבעלה, הרי זו אוכלת בתרומה. והנרבעת לבהמה, לא נפסלה מן הכהונה, ואוכלת.

ט) [יב] ישראלית שיש לה זרע מכוהן, אוכלת בשביל בנה -- בין זכרים בין נקבות, ואפילו טומטום ואנדרוגינוס, ואפילו זרע הזרע עד סוף העולם, שנאמר "וזרע אין לה" (ויקרא כב,יג): [יג] כשם שזרע ישראל מכוהנת פוסל אותה, כך זרע כוהן מישראלית מאכיל אותה -- ואף על פי שהוא זרע פסול.

י) כיצד, בת ישראל שנישאת לכוהן, או כוהנת לישראל, וילדה ממנו בת, ובא על הבת מי שהוא ערווה עליה או שנישאת לממזר, ומתה הבת, והרי הממזר קיים: [יד] הייתה אם אימו בת ישראל לכוהן, תאכל בתרומה; בת כוהן לישראל, לא תאכל בתרומה. הנה למדת שהיא אוכלת בשביל זרעה, ואף על פי שאותו הזרע פסול ואפילו ישראל אינו; ואין צריך לומר שאם הייתה לה בת מכוהן, אף על פי שהבת נשואה לישראל, ואפילו נתחללה -- הרי אימה אוכלת בשביל הבת הפסולה.

יא) [טו] כיוצא בו -- הכוהנת שאינה אוכלת מפני זרעה שמישראל, אף על פי שאותו הזרע כוהנים. כיצד, בת כוהן שנישאת לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לכוהן, וילדה ממנו בן -- הרי זה ראוי להיות כוהן גדול, מאכיל את אימו, ופוסל את אם אימו, ואף על פי שמתה אימו; וזאת אומרת, לא כבן בתי כוהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.

יב) [טז] העבד אינו פוסל משום זרע, ואינו מאכיל. כיצד, כוהנת שנישאת לישראל, או ישראלית שנישאת לכוהן, וילדה ממנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה ממנו עבד, ומת הבן והרי העבד קיים -- הייתה אם אביו של עבד זה בת ישראל לכוהן, לא תאכל בתרומה; הייתה בת כוהן לישראל, תאכל: שאין זה זרע, שהעבדים אין להם ייחוס.

יג) [יז] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת ולה ממנו בן, וחזרה ונישאת לישראל -- לא תאכל בתרומה. מת הישראלי, ולה ממנו בן -- לא תאכל בתרומה; מת בנה מישראל, אוכלת בשביל בנה הראשון.

יד) [יח] בת כוהן שנישאת לישראל, ויש לה ממנו בן, וחזרה ונישאת לכוהן -- תאכל בתרומה; מת ולה ממנו בן, תאכל בתרומה; מת בנה מכוהן, אסורה לאכול, מפני בנה שמישראל. מת בנה מישראל -- חוזרת לבית אביה כנעוריה, ואוכלת בתרומה; ואינה אוכלת בחזה ושוק.

טו) [יט] בת ישראל שנישאת לישראל תחילה, ויש לה ממנו בן, וחזרה ונישאת לכוהן -- אוכל בתרומה; מת ולה ממנו בן, אוכלת בפני בנה האחרון, שהרי הוא מאכילה, כמו שהאכילה אביו.

[Back]
<.footer.>