הלכות טומאת צרעת פרק ז

א) מי שהייתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה בין בתחילה בין אחר הסגר, או שהוסגר, ואחר כך פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן, בין שנהפך מתוך הסגר בין מתוך החלט -- הרי זה טהור; אבל אם הוסגר, ולא נולד לו סימן טומאה, ונפטר, ולאחר הפטור פרחה הצרעת בכולו -- הרי זה טמא מוחלט.

ב) הבא בתחילה, והוא כולו הפך לבן -- אם הייתה בו מחיה או שתי שערות לבנות, מחליטין אותו. אם אין שם סימן טומאה, מסגירין אותו שבוע ראשון: נולד לו שיער לבן, או מחיה -- מחליטו. לא נולד בו כלום, מסגירו שבוע שני: לא נולד סימן טומאה, הרי זה טהור -- שדין בהרת זו הגדולה, כדין הקטנה.

ג) החליטו בשיער לבן שנולד בו, והשחירו שתיהן או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או שחלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק -- הרי זה טהור. נולד לו שיער לבן אחר, או מחיה -- הרי זה טמא: מפני שבא כולו לבן בתחילה.

ד) אחד שפרחה הצרעת בכולו כאחת, ואחד שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו -- אם מתוך הסגר או מתוך החלט, טהור; ואם אחר הפטור, טמא; ואם בתחילה, יסגיר.

ה) אחד שהיה כולו מראה אחד, או שהיה כולו לבן בארבעה מראות שבלובן ובארבעה של פתוך -- הכול מצטרפין, בין לטהרו בין לטמאו כמו שביארנו.

ו) [ג] הייתה בו בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה, והוחלט במחיה, ופרחה הצרעת בכולו, ואחר כך הלכה המחיה, או שהלכה המחיה תחילה, ואחר כך פרחה בכולו -- הרי זה טהור, ואפילו נולד לו שיער לבן. נולדה בו מחיה -- טמא, שנאמר "וביום היראות בו, בשר חי -- יטמא" (ויקרא יג,יד): והוא, שתהיה כעדשה מרובעת או יתר.

ז) הייתה בו בהרת, ובה שיער לבן, והוחלט בשיער לבן, ואחר כך פרחה בכולו -- אף על פי ששיער לבן במקומו עומד, טהור: שנאמר "וביום היראות בו, בשר חי -- יטמא" (ויקרא יג,יד) -- במחיה מיטמא זה שנהפך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר, ואינו מיטמא בשיער לבן.

ח) החליטו בפשיון, ואחר כך פשתה ופרחה בכולו -- טהור; ואם נראית בו מחיה, טמא. [ד] אף ראשי אברים שאינן מיטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת, מיטמאין ומעכבין את הנהפך כולו לבן.

ט) כיצד, מוחלט או מוסגר שהלבין כולו בצרעת, חוץ מכעדשה בשר חי -- אפילו בראש אצבעו, או בראש חוטמו, וכיוצא בהן -- הרי הוא בטומאתו. וכן זה שנהפך כולו לבן, וטהר -- אם חזר בו כעדשה בשר חי, אפילו בראש אחד מן האברים -- הרי זה מוחלט.

י) נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה, אפילו בראש אחד מן האברים שנהפך לבוהק -- הרי זה טמא מוחלט: שנאמר "והנה כיסתה הצרעת" (ויקרא יג,יג), לא הבוהק. אפילו הייתה מקצת העדשה בשר חי, ומקצתה בוהק -- הרי זה סימן טומאה.

יא) נהפך כולו למראה צרעת וטהר, ואחר כך חזר בו בשר כמראה הבוהק -- הרי זה טהור, עד שייראה בו כעדשה בשר חי: שנאמר "וביום היראות בו, בשר חי" (ויקרא יג,יד), לא בוהק. חזר בו כעדשה, מקצתה בשר חי ומקצתה בוהק -- אינו סימן טומאה, והרי הוא בטהרתו.

יב) [ה] כל טמא שפרחה הצרעת בכולו, טהר; נתגלה ממנו כעדשה בשר חי, נטמא; חזר ונתכסה בצרעת, טהר; חזר ונתגלה, נטמא: אפילו מאה פעמים. התחיל הבשר החי להתגלות, והרי הוא מוסיף והולך, והצרעת מתמעטת -- הרי זה בטומאתו, עד שתתמעט הבהרת מכגריס.

יג) [ו] כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת, מעכב ההופך כולו לבן; וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת, אינו מעכב. כיצד, פרחה בכולו, אבל לא בראש ובזקן, בשחין ובמכוה המורדין, או שנשאר פחות מכעדשה בשר חי סמוך לשחין ולמכוה המורדין, ולראש ולזקן -- הרי זה טהור. חזר הראש והזקן ונקרחו, וכן אם חיו השחין והמכוה והעלו צרבת -- הרי זה טמא, עד שתפרח הצרעת בהן: שהרי הן ראויין לבהרת.

יד) היו בו שתי בהרות, אחת יש בה סימן טומאה, ואחת טהורה, ופרחה הטהורה לטמאה, ואחר כך פרחה בכולו -- הרי זה טהור: מפני שהיה מוחלט בטומאה, אף על פי שהטהורה היא שפרחה. ולא עוד, אלא אפילו היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה, או בשתי אצבעותיו, או בשני ריסי עיניו, וכשהן נדבקין זה לזה נראין שתי הבהרות כבהרת אחת -- הואיל ופרחה בכולו, טהור.

טו) [ז] יש מראה נגעו לכוהן, ונשכר מפני שהקדים להראיתו ולא נתאחר; ויש מראה, ומפסיד. כיצד, מי שהיה מוחלט, והלכו להם סימני טומאה, ולא הספיק להראותו לכוהן עד שפרחה בכולו -- טהור; ואילו קדם והראה לכוהן, ופטרו קודם שייהפך, ונהפך אחר הפטור -- היה מוחלט, כמו שביארנו.

טז) הייתה בו בהרת, ואין בה כלום, ולא הספיק להראותו לכוהן, עד שפרחה בכולו -- הרי זה טמא, וצריך הסגר; ואילו קדם והראה לכוהן, והסגירו קודם שייהפך, ונהפך מתוך הסגר -- היה טהור, כמו שביארנו.